שלומציון - אריה אלדד

"אני סובב במעגלים. למה, לעזאזל, אני ממשיך להתעסק עם זה כשהכל מעיד על זיוף? מילא כת המאמינים. הם מאמינים.
מילא מרים. היא רוצה תהילת עולם או בעקבות הפרסום – גם כסף. זה טעם חייה. אבל – ניסיתי להבין למה אני צולל לתוך הסבך הזה, כאילו אני עדיין בן שמונה, יושב ליד אבא שלי בכנס מדעי של החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה. לא מבין כמעט כלום, אבל מתוך שזה חשוב לו אני מבין שהדברים חשובים. וגם היום אני עוד רוצה לומר לו-
מה שחשוב לך חשוב לי."

על הספר בקצרה

פרופסור לרפואה נסחף למסע חפירות אל העבר הרחוק והקרוב בחיפוש אחר אמת חמקמקה. בניסיון להכריע בין אמת היסטורית לסילוף, בין ממצא ארכיאולוגי שיכתוב מחדש פרק בתולדות עם ישראל – או זיוף ענק, מרתק. וכך, עבר רחוק, עבר קרוב והווה משתרגים זה בזה ויוצרים סיפור אנושי, ישראלי, על זמני.

 

אריה אלדד כותב סאטירה שנונה על האקדמיה, הפוליטיקה ומערכות הביטחון. על אנשים נלהבים, מאמינים, החוקרים  ממצאים שנחרטו בלוחות מתכת רכה לפני אלפיים שנה או לפני עשרים שנה, ומשתוקקים להיות חלק מתגלית כבירה. והוא גם כותב על מאמציו  שלו, לחשוף פרקים מסיפור חייו של אבא שלו, הטמונים בארכיון המדינה, כשרשויות הביטחון המבקשות לחשוף את העבר  הלאומי הרחוק הן אותן רשויות המבקשות להסתיר את זה הקרוב. 

מחבר הספר - אריה אלדד

אריה אלדד – פרופסור לרפואה, קצין רפואה ראשי לשעבר, היה חבר כנסת ועמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת וחבר בוועדת החוץ והביטחון. בנו של ד"ר ישראל אלדד שהיה מראשי לח"י, ובראשית שנות המדינה נטען שעמד מאחורי התארגנויות מחתרתיות שונות. כותב ב"מעריב סופהשבוע" ומשדר ברדיו 103. זהו ספרו הששי. השמיני בעצם, אם אתם אוהבים ספרי ילדים. ספרו האחרון "העצים והשבבים – הפרק האחרון של לח"י " – היה לרב מכר.

שלומציון

אריה אלדד

הנחות שבוע הספר - 50 ש"ח!!

קראו את הספר

קראתי בהנאה רבה את הספר "שלומציון" . גם אם מדובר ברומן דמיוני, הוא נשען היטב על העובדות ההיסטוריות שאני המצאתי בספרי. המחבר מתיימר אמנם לקבוע מסמרות , בכמה סוגיות היסטוריות עמומות אבל העתיק יפה, כמעט בלי שגיאות כמה פסקאות מספרי, ואלו החלקים הטובים שבספר. אני חייב לומר שלא הצלחתי להבין מדוע הוא מערבב עניינים משפחתיים ( הסיפורים על אבא שלו) אבל כנראה שבתקופה בה חי המחבר אין מקפידים עוד על מחקר היסטורי אובייקטיבי . ועל כך בוכה הנביא.

הספר גדוש השמצות אישיות נגדי, חלקן על רקע פורנוגראפי ברור. לא די שהמחבר מטיל ספק בעצם קיומי למרות שהוא מביא מקורות ראשוניים המעידים על כך שאני הייתי קיימת – הוא גם מעליל עלי תועבות בהקשר של גילוי עריות, העולות כדי הוצאת שם רע ובימים אלו אני שוקלת תביעת דיבה נגדו.

ספרים רבים קראתי, רבים עוד יותר כתבתי בעצמי, אך עד שקראתי את "שלומציון" לא נתקלתי בספר ארכיאולוגיה -פופולרית מדוייק כל-כך, אמין כל-כך, דידקטי ומאיר עיניים, אינפורמטיבי וחדשני, קריא אך מדעי , ועם כל אלו : גדוש הבלים, שטויות, טפלויות רכילויות זולות ובלתי מבוססות ושקרים בוטים ומזעזעים. בסיכום : טוב מאד שספר כזה נכתב. חבל רק שהוא מתפרסם.

פרופ' אלדד מפליג אל העבר הרחוק כדי להוכיח משהו מן העבר הקרוב. בבחינת "כל הרוצה לשקר - ירחיק עדותו". המקורות שלי קובעים כי כל מה שכתב על המלך ינאי, שלומציון, ובניהם - מדויק, אם כי מתוך שאיננו יכולים לחשוף את המקורות שלנו אי אפשר יהיה להעמיד לדין את החשודים במעשי רצח פרטניים, רצח המוני ושחיתות שלטונית. לעומת זאת כל מה שכתב פרופ' אלדד בנסיונו לטשטש את חלקו של אביו ד"ר שייב, טרוריסט מסוכן, הוא בבחינת אמירת אי- אמת. נסיונו לטעון כי לשירותי הביטחון של ישראל יש עד היום סיבה להסתיר את חלקם ברצח קסטנר הוא בבחינת הוצאת דיבה ואני מצפה מראש השירות הנוכחי להגיש נגדו תביעת דיבה. לא רק שאת התיק של אבא שלו הוא לא יזכה לראות - גם את התיק שלו עצמו לא נחשוף בפניו.

השאירו פרטיכם, ואשיב בהקדם